אמריקה

ארקיפה והמנזר המטריד סנטה קטלינה

Pin
Send
Share
Send


לפני לנסוע לפרוחבר אמר לי שהמרכז ההיסטורי של ארקיפה הוא היה קטן אך היופי שלו הזמין ללכת לאיבוד ברחובותיו. ובכן, לאחר המעבר שלנו בעיר הלבנה אני לא יכול להסכים יותר.

הוא נקודה עיקרית של העיר היא כיכר הנשק ומשם אנו מתחילים את מסלול הטיול שלנו במרכז. כמו כמעט בכל מקומות הנשק של פרו, גם לארקיפה יש את שלה קתדרלה וכמה רחובות משם נמצא העיר כנסיית החברה. בראשון לא נכנסנו ובשני הקדשנו מעט תשומת לב למרות שהיינו מהעתיקים בעיר. בזמן האחרון אני לא חובב ביקורי כנסיות, קל וחומר אם אתה צריך לשלם. מה שמאוד אהבתי בו ארקיפה היו הבתים הקולוניאליים שלו.

אני לא יודע למה זה יהיה, אולי בגלל שהבניינים האלה מעוררים את קיץ ילדותי ב אקסטראמדורהאבל כשאני עוברת בעיר קולוניאלית אני מרגישה בבית. אותו דבר קרה לי ב מרידה ובתוך Valladolid כשהיינו נסיעה במקסיקו.


הרחובות הצמודים לפלאזה דה ארמאס מאוד יפים וצבעוניים. רבים מהבתים הקולוניאליים הישנים הפכו לעסקים, בין אם הם בנקים, מסעדות או בתי מלון, אך חלקם הם כיום מוזיאונים וניתן לבקר בהם. הבית של מוסר זהו בית מוזיאון שנבנה במאה ה -18 ונשמר במצב טוב מאוד. יש לו חצר מרכזית עם עץ מאה שנה וכמה חדרים שעדיין מתחזקים את הריהוט של אז.


ואז אנו משוטטים ב שכונת סן לאזארו, שם כדאי לפספס זמן טוב, וחזרנו לפלאזה דה ארמאס לטייל באזור מנזר סנטו דומינגו. בהמשך בילינו כמעט שעה בגלישה בסופרמרקט גדול במרכז העיר וחיכינו שיחשיך לבקר באזור מנזר סנטה קטלינה.

המובלעת הזו היא ללא ספק החשובה ביותר בעיר ועבורה לדעתי שווה לעשות עצירה בארקיפה (אם כי הצהרה זו האשימה מעט מחלוקת עם צ'אבי). המנזר סנטה קטלינה הוא מנזר ענק, הוא נראה כמו עיר מיני מוקפת חומה. ההיסטוריה של המנזר הזה מעט סקרנית: בשנת 1580 היא נוסדה על ידי מריה דה גוזמן, שהקדישה את עצמה לגייס את הנזירות באופן מעט בררני. הם נכנסו יותר למזלם מאשר למסירותם הדתית. למעשה, עם הכניסה למנזר הסגירה הזה הם אימצו נדר צניעות מוזר למדי, שכן לרבים מהם היו חדרים עם מטבחים פרטיים, עבדים ומשרתים לשירותם.

Pin
Send
Share
Send