אסיה

הגעה לבייג'ינג, טיאנאנמן, מקדש לאמה והאיצטדיון האולימפי

Pin
Send
Share
Send


זה תמיד מרגש כשאתה פונה ליעד בפעם הראשונה. לאחר קריאה על מדינה חדשה במדריכי טיולים ובלוגים, הווילון סוף סוף נמשך עם ההגעה והמופע עומד להתחיל. אי הוודאות היא חלק מהערעור: האם אני אוהב את זה? זה יפתיע אותי? ואם המדינה דוברת שפה לא ידועה, עם כתיבה בלתי ניתן לפענח, שאלה נוספת: האם אדע להסתדר ולהביא את עצמי להבנה? את כל זה חשבנו בזמן שהמטוס נחת מוקדם מאוד בבוקר בשדה התעופה בבייג'ינג. רגעים אחר כך, בזמן שירדנו במדרגות המטוס עם הדגדוג האופייני בבטן, קרני השמש הראשונות שהופיעו באופק קיבלו את פנינו ואת לנסוע דרך סין. "המופע" מתחיל.

מפה שנתנה לנו את אכסניה ומפות גוגל: לילה ויום ...

בשעה שש וחצי לפנות בוקר יוצא הרכבת המהירה הראשונה למרכז הבירה. כשמגיעים לשם, אנו לוקחים את הרכבת התחתית למלון. הרכבת התחתית בבייג'ינג היא די חדשה, אך דווקא לקווים בהם אנו משתמשים לא היו דרגנועים או מעלית, ולכן היינו צריכים לסחוב את התיקים שלנו לזמן מה.

ואם לא היה לנו מספיק תרגילי בוקר, היינו צריכים לגרור אותם למלון. שעות ספורות לאחר הנחיתה בסין סבלנו מהמציאות הקשה של חוסר התפקוד של מפות העיר. לפחות זה שנתן לנו את מצב המלון, ככל הנראה כמה רחובות מהרכבת התחתית, אבל במציאות זה היה הרבה יותר רחוק. והנה שלי טיפ ראשון לנסיעות לסין: הדפיסו מסלולי נסיעה של מפות Google.

שלנו אכסניה עם קצת אנימציה באמצע הבוקר

הדימוי הראשון שלנו של בייג'ינג וסין היה השדרה המסחרית שעדיין ישנה באותה תקופה ומדרכה לא סדירה בה סחבנו את התיקים. הלכנו והלכנו והרחוב של המלון לא הופיע. כמה עוברי אורח עם פיקוד קל באנגלית עצרו לבדוק אם הם יכולים לעזור לנו וכולם אמרו לנו להמשיך ישר. "כמה חביב", אני זוכר שחשבתי, וגם: "אוף, כמה חם בשעה המוקדמת הזו."

הליכה בכיכר טיאנאנמן.

על פי מפות גוגל (עכשיו לאחר שהתייעצתי עם זה) יש חמש עשרה דקות הליכה, אבל כמובן שגרירת מזוודות ועצירה כל שתיים שלוש לראות אם לא עברתם, זה לוקח הרבה יותר זמן. כשאנחנו מגיעים לגובה של מסעדת יושינויה, אנו פונים שמאלה ונכנסים למיצר הוטונג. נדמה שתוך מטרים ספורים היינו חוזרים 40 שנה אחורה: בניינים נמוכים קומות מעט מטלטלות, סניף דואר של תקופה אחרת ודוכני אוכל על מפות שולחן בשטח, אופניים, טנדרים, ובאמצע הכל, החזית מהמלון שלנו. "אתה בטוח שהוא כאן?", "כן, זה כאן." סוף סוף!

עיר אסורה מכיכר טיאננמן

התמונות באתר המלון לא נראו כמו מה שמצאנו: אכסניה מעט כאוטית, מלאה בחפצים וקישוטים, ואורחים מנומנמים כמונו בקבלה. קיבלנו את החדר שלנו, הדלקנו את המיזוג ונפלנו במיטה. בין טיסת הלילה וגרירת המזוודות היינו כל כך עייפים שהחלטנו שיהיה יום אחר אחר כך. כעבור כמה שעות, כשהתעוררתי, שמתי לב שהמזגן עשה הרבה רעש וגם שהחדר היה מעט זעיר, אבל תמורת 24 אירו ללילה אני מניח שאפשר לבקש מעט יותר.

בנייני ממשלה בכיכר טיאננמן

יצאנו לרחוב מוכנים לקשר הראשון עם העיר ופנינו היישר אל הנקודה המרגשת ביותר: כיכר שער השלום השמימי או בסינית: טיאנאנמן (天安门广场).

ממש מול ה עיר אסורה הם בנו בשנת 1949 את הסמל החדש של סין הקומוניסטית, כיכר גדולה, מרחב מלט גדול בו הם יכלו להחזיק בריכוזים פוליטיים גדולים הדומים לאלה שנערכו באזור הכיכר האדומה במוסקבה. ההבדל הוא של רוסיה יש לו אוויר היסטורי המעניק לו נוכחות מסוימת. בסין נראה כי השליכו את כל הישנים והשאירו מטוס גדול מוקף בבניינים חדשים, גם הם מבטון, שיהיו מטה הממשלה החדשה.

פטריוט מרגיש דגל ביד

ה כיכר טיאנאנמן זה מכוער, ענק, מהמם לטייל, גם בגלל שהיו אזורים שנחתכו על ידי יצירות שגרמו לך לעקוף נהדר להגיע לכמה נקודות. למרות הכל, זה מקום עם מספיק חיים. לפחות באותו יום ראשון באמצע הקיץ, היו כל מיני מוכרי רחובות שמכרו דגלים של סין, עפיפוני נייר עם דמות הקמע של אולימפיאדת העבר, מוכרי גלידה שמחזור הקפאה שלהם נשבר ימים לפני כן ותיירים סינים רבים ביקרו הבירה בנוסף, הסמלים הקומוניסטיים והפסלים המונומנטליים של פועלים גיבורים, יחד עם דיוקנו המפורסם של מאו בפתח הארמון הקיסרי, נותנים לו קסם מסוים.

הוטונג ליד מקדש לאמה

ואז ניגש לראות את התכשיט הגדול של סין, ה עיר אסורה, אבל לראות את גלי האנשים שנכנסים ויוצאים החלטנו לראות אותה עוד יום עם יותר זמן. ביטול הביקור, עברנו לנושאים המעשיים והתחלנו לשוטט בחיפוש אחר בנק איפה להחליף כסף.

Pin
Send
Share
Send